פסק-דין בתיק ת"א 4644-02-11

1. התובע הגיש תביעה זו לפיצוי כספי בסך 200,000 ש"ח, בגין פרסום לשון הרע שבוצע לטענתו על ידי הנתבע. לטענת כתב התביעה התובע הינו אדם מכובד, בעלים של חברות ולומד לימודי משפטים. ביום 7.12.10, הוא פנה לבצע משיכה מחשבון אמו הקשישה, בו יש לו ייפוי כוח. הפקידה צעקה עליו שהוא זייפן וקריאות מעין אלו בנוכחות אנשים רבים שנכחו בבנק, והדבר גרם לו לנזקים ישירים ולנזקים עקיפים.
2. הנתבע בכתב הגנתו, טען כי תחילה התובע סירב להזדהות בתעודת זהות, רק לאחר שנאמר לו שבלי תעודת זהות לא יוכל למשוך את הסכום המבוקש מחשבון אימו, נעתר והוציא את תעודת הזהות. לאחר מכן, הוא חתם על גבי הטופס בחתימת קשקוש השונה באופן מהותי מחתימתו בספרי הבנק, ולכן הסבה הפקידה את תשומת ליבו של התובע לחוסר ההתאמה אל מול דוגמת החתימה. אולם, לא פרסמה בשום אופן ודרך דבר שהוא בגדר לשון הרע.

עדויות הצדדים

3. מטעם התביעה העיד התובע לבדו, ומצד ההגנה העידו סגן מנהל הסניף והפקידה ילנה ברסוקוב (להלן: " הפקידה"). יצוין כבר כאן כי המחלוקת המרכזית בין הצדדים הינה בקשר לטיב הדברים שנאמרו בין הפקידה לתובע. בעניין זה קיימת רק גרסה כנגד גרסה.
4. עדות התובע - התובע מסר בתצהירו את כל הטענות המפורטות בכתב התביעה, דהיינו כי הוא ביקש לבצע משיכה מחשבון אמו שהוא בעל ייפוי הכוח למשיכה ממנו, אולם הפקידה צעקה עליו שהוא זייף ושחתימתו מזויפת.            
   התובע מדגיש בתצהירו כי הפקידה הרימה קולה לעברו ואמרה לו: " זה לא אתה, אתה זייפת, אתה זייפן, מה שאתה עושה אינו חוקי ... אני לא אתן לך כסף יא זייפן ... חתימה זו איננה חתימתך ומזויפת". (סעיפים 6-9 לתצהיר התובע).             
   הדבר גרם לו עלבון ובושה, הדבר הביא לסטיגמה שלילית לגביו, להפסקת עבודתו בעמותה ולסגירת משרדו.                        
   בחקירתו בבית המשפט נשאל התובע אם נכון הדבר שאת תעודת הזהות לא הציג מייד בתחילה, אלא רק לאחר מכן, והוא השיב: " הצגתי תעודת זהות". התובע לא ידע להשיב מדוע כאשר אחת הטענות של הנתבע הינה שבתחילה הוא סירב להציג תעודת זהות, הוא לא התייחס לעניין זה בתצהירו.
   התובע אישר את דוגמת חתימתו בנספח א' לתצהיר הנתבע וכן אישר כי החתימה שבנספח ג' לתצהיר הנתבע זהה לדוגמא. כאשר נשאל מדוע באותו מועד חתם בנספח ב' בחתימה שונה, הוא לא השיב לעניין, הוא טען כי הטופס נספח ב' איננו ברור וכי יש להמציא את הטופס המקורי. (ע' 5 ש' 5, ש' 7, ש' 22 לפרוטוקול).            
   באשר לפגיעה שגרם לו הפרסום, ציין התובע כי באותה תקופה הוא היה פעיל בישוב וניהל מרכז לזכויות אדם וחברה למידע. בבנק היו אנשים רבים ששמעו את הצעקות ואת טענת הפקידה כי הוא זייף, והדבר גרם לו לבושה עד שלטענתו כמה ימים לא יצא לעבודה.
5. עדות חמיס אבו פריח -  כמתואר בפתיח, העד אבו פריח, סגן מנהל הסניף, לא נכח בעת דו השיח בין התובע לפקידה ברסוקוב. כל ידיעתו בקשר לאותו דו שיח נובעת רק מעדות שמיעה ומדברים ששמע לאחר מכן. העד הובא בעיקר כדי להסביר את התנהלות הבנק לאחר האירוע, בה אושרה לתובע על ידי מנהל הסניף המשיכה המבוקשת.        
   לפיכך, אין בעדותו כדי להועיל לבירור הסוגיה המרכזית שבמחלוקת.       
   העד אבו פריח ציין כי חדרו נמצא מטרים ספורים מעמדת הטלר בו ניצבה הפקידה ברסוקוב. הוא שמע מחדרו צעקות של התובע וניגש להרגיע את הרוחות. הוא הבין כי הייתה מחלוקת לגבי משיכת כספים מחשבון אמו של התובע. נערך בירור בחדר המנהל. הפקידה ברסוקוב אמרה שהחתימה לא זהה ולכן לא אישרה לתובע למשוך כספים מהחשבון. אבו פריח אישר כי התובע טען בפני מנהל הסניף כי הפקידה הטיחה בו האשמות חריפות שהוא זייפן. בשלב ראשון העיד אבו פריח כי גם הפקידה נכחה בבירור ולאחר מכן תיקן עצמו וטען כי מנהל הבנק שוחח עימה בטלפון הפנימי. לדבריו, היו בבנק באותה עת רק שלושה או ארבעה אנשים.
6. עדות ילנה ברסוקוב - הפקידה חתמה יום 13.12.12 על תצהיר בפני עורך דין חליל אבו חאמד. בתצהיר זה היא מפרטת את גרסת ההגנה, כפי שתוארה לעיל. כעולה מהתצהיר, היא רק טענה בפני התובע כי לא יוכל למשוך את הכסף לנוכח חוסר התאמה בחתימה, היא לא הכפישה ולא הטיחה בו דברים אלא דיברה בנימוס ובצורה עניינית, אולם התובע הטיח בה דברים שאין הנייר סובלם תוך הרמת קול.     
   בחקירתה של הפקידה בבית המשפט, היא טענה כי איננה מכירה את עו"ד חליל אבו חאמד, ומעולם לא ביקרה במשרדו. יחד עם זאת, היא אישרה שחתמה על התצהיר כנראה במקום עבודתה, והשיבה: " לשאלת בית המשפט, אני קראתי את התצהיר הזה וכל הדברים שכתובים פה הם גרסה שלי לגבי מה שקרה והכל נכון". (ע' 12 ש' 14-15 לפרוטוקול).
   הפקידה העידה כי כאשר לקוח מבקש לבצע פעולה, קודם כל מבקשים תעודת זהות. התובע אמר שאין לו תעודת זהות, ורק לאחר כמה דקות של וויכוח, הוא הוציא תעודת זהות מהכיס ונתן לה (ע' 13 ש 25-28 לפרוטוקול).                     
   הפקידה ציינה כי לאחר שהתובע הציג סוף סוף את תעודת הזהות, היא נאותה לבצע את הפעולה, אולם כאשר הוא חתם על הטופס היא בדקה במחשב וגילתה כי מדובר בחתימה שאיננה זהה לדוגמת החתימה ולכן סירבה למסור לו את הכסף.            
   לגרסתה, בעקבות הצעקות עלה התובע לשיחה בחדר המנהל, ולאחר מכן יתכן שגם היא עלתה, על מנת לקבל את האישור לבצע את הפעולה למרות שהחתימה לא זהה.       
   הפקידה אישרה כי בבנק היו באותה עת כ- 20 איש.